גזר דין בתיק ת"פ 38044-02-11

לגבי נאשם 2 בלבד

1.       בהכרעת הדין מיום 23.4.12 הורשע הנאשם מס' 2 (להלן: "הנאשם"), לאחר שמיעת הראיות בעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 335 + 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.       בעובדות כתב האישום נאמר כי ביום 4.2.11 בסמוך לשעה 02:00 לפנות בוקר, דקר הנאשם 1 את הנאשם בבטנו באמצעות סכין וגרם לו שני פצעי דקירה, שבגינם נזקק הנאשם לניתוח דחוף ולאשפוז בן שבוע ימים.  לאחר הדקירה, צעק הנאשם והטיח בנאשם 1 כי דקר אותו, שאז הבחינו בהם סיירי משטרת ישראל ועירית חדרה שנכחו במקרה בזירת האירוע, וביקשו מהנאשם 1 לעצור ולהשליך את הסכין מידו. חרף זאת, ברח הנאשם 1 מהמקום. לאחר מרדף קצר, במהלכו השליך הנאשם 1 את הסכין אל עבר גג של מבנה סמוך, הוא נתפס על-ידי אחד השוטרים. לאחר שאזק את הנאשם 1 באחת מידיו, ובעודו מנסה לאזוק את ידו השניה, התקרב הנאשם אל הנאשם 1 ותקף אותו באמצעות בקבוק זכוכית שבור וחתך את פניו וצווארו. כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרמו לנאשם 1 חתך גדול בלחי, בשריר הלעיסה ובצוואר וכן נגרם לו דימום עורקי והוא נזקק לניתוח דחוף ואשפוז.          

3.       הנאשם הורשע כאמור לאחר שמיעת הראיות בתיק. גם הנאשם מס' 1 הורשע בעבירות שיוחסו לו בגין אותו אירוע ודינו נגזר עוד ביום 30.5.2012. לבקשת ב"כ הנאשם דכאן הוריתי לשירות המבחן לערוך ולהגיש תסקיר בעניינו בטרם שמיעת טיעוני הצדדים לעונש.

תסקיר שירות המבחן    

4.       בתסקיר מיום 10.7.12 נאמר כי מדובר בצעיר בן 24, רווק, שלו שלוש אחיות עימן הוא נמצא בקשר קרוב. הוריו של הנאשם התגרשו לפני כ- 13 שנים ומאז נותק הקשר עם אביו.
הנאשם נשר מהלימודים לאחר שסיים 10 שנות לימוד במסגרת פנימייתית, וזאת כדי לסייע בפרנסת הבית. בגיל המתאים התגייס לצה"ל ושירת שירות צבאי מלא.   

טרם הסתבכותו התגורר הנאשם בקיבוץ "גבעת חיים" במסגרת פרויקט תל"מ (תעסוקה, לימודים ומגורים בקיבוצים המיועד לצעירים יוצאי אתיופיה). משיחה שערך שירות המבחן עם האחראי על הפרויקט בקיבוץ עלה כי לא נתגלו כל בעיות עם הנאשם במהלך שהותו בפרויקט. הוא תואר כבחור חרוץ שמעסיקיו במפעל היו מאוד מרוצים ממנו, כמו גם פעיל חברתית בקבוצה אליה השתייך.   

כעת שוהה הנאשם בבית אחותו הבכורה בתנאי מעצר בית לילי ועובד מזה כחצי שנה בחברת מוצרי עור.       

5.       בהתייחס למעשים נשוא כתב האישום, ציין הנאשם בפני קצינת המבחן כי ביום המקרה חזר מיום עבודה ארוך והתפתה לצאת עם חברים. במהלך היציאה צרך אלכוהול ולכן אינו זוכר דבר מאירועי הערב פרט לעובדה שאדם שאיננו מכיר דקר אותו. במהלך השיחה הביע הנאשם צער וחרטה עמוקה על כך שהתפתה לצאת מהבית באותו הערב ועל השבר בחייו בשל אירועי אותו ערב. הנאשם שלל נזקקות לטיפול דרך שרות המבחן מאחר ולתפיסתו נקלע לאירוע בו הוא הקורבן. לדבריו, לאחר חודשים של התמודדות עם רגשות קשים וחרדות שעלו בו, הוא מוכן לצאת מחדש לדרך אותה עזב בעקבות הפציעה ומעוניין להשקיע את מירב המאמצים בקידומו התעסוקתי.

6.       בסיכום התסקיר ציינה קצינת המבחן כי התרשמה מאדם צעיר, ללא עבר פלילי שלאורך השנים השקיע מאמצים על-מנת לנהל אורח חיים תקין ומתפקד, כפי שניתן לראות משירותו הצבאי והשתלבותו בהצלחה בפרויקט תל"ם. על פי התרשמותה לא מתקיימים דפוסים אלימים באישיותו של הנאשם ועל כן הסיכון להישנות עבירה מתחום זה שבה הורשע פחת בשל ההרתעה שבהליך המשפטי הממושך והנזקים הרפואיים שנגרמו עקב הסתבכותו באירוע.   

          לאור עמדתו של הנאשם בדבר אי הזדקקותו למסגרת טיפולית, נמנע השירות ממתן המלצה טיפולית לגביו.    
 

טענות המאשימה

7.       במסגרת הטיעונים לעונש טענה ב"כ המאשימה כי הנאשם הורשע בביצוע מעשה אלימות חריף וברוטאלי. הגם שהרקע למעשה היה אירוע אלימות קודם כלפיו, הנאשם תקף את הנאשם 1 על אף שלא היה נתון בסכנה ובעת שהנאשם 1 כבר נבלם והיה תחת חסות המשטרה. הנאשם בהיותו פצוע יכול היה להתפנות לקבלת טיפול רפואי ולסיים את האירוע ללא כל תקרית נוספת. תחת זאת הוא בחר באלימות קשה, תוך שימוש בשבר זכוכית לעיני שוטרים שאחזו אותה שעה בנאשם 1. מעשה זה מעיד על כך שאין עליו מורא החוק וניכר כי הוא פועל באופן חסר מעצורים.          

המאשימה ציינה כי במקרה דידן יש להעדיף את האינטרס הציבורי שכן לשיטתה, גישה סלחנית מדי עשויה להגביר את הסיכון לפגיעה חוזרת. גם אם הנאשם הגיב לדקירה שהוא עצמו ספג, הרי שיש להוקיע פעולה זו של עין תחת עין, שטומנת בחובה סכנות רבות לחברה ולמערכת אכיפת החוק. עוד הפנתה המאשימה לנסיבה נוספת לחומרא המתבטאת בכך שלכל אורך החקירה הנאשם הכחיש את המעשה, סירב לחשוף את זהות התוקף שפגע בו, והגדיל לעשות עת ניסה להסיח את המשטרה לעבר אדם אחר, צעיר עם קוקו, שכביכול תקף אותו.